תביעות הוצאת דיבה מגיעות מתוך חוק איסור לשון הרע, אך חשוב לדעת כי לא כל פרסום שלילי הוא הוצאת דיבה, ולא בכל מקרה בית המשפט יזכה בפיצויים. חוק לשון הרע כולל גם הגנות שונות לאלו אשר מפרסמים את המידע, ורק כאשר האדם אשר נתבע אינו יכול לספק שום טענת הגנה, ובית המשפט מחליט שמדובר במקרה של הוצאת דיבה, יתחיל דיון משפטי בנושא הפיצויים.
במידה ובזמן ההגשה של התביעה הטובע אינו יכול להוכיח באופן ברור את הנזקים אשר נגרמו לו בשל אותה הוצאת דיבה, הוא יכול להגיש בקשה לקביעה של פיצויים ללא הוכחת נזק. כמובן, סכום הפיצויים ללא הוכחת נזק הוא קטן יחסית, ובמידה וכן ישנה הוכחה של הנזק בית המשפט יכול לקבוע גם פיצויים כספיים גבוהים מאוד של עשרות אלפי שקלים.
בנוסף, מלבד הפיצויים הכספיים ניתן לדרוש צו בית משפט אשר יאסור את ההפצה הנוספת של הפרסומים השליליים או אפילו פרסום מתוקן הכולל התנצלות והבהרה בגין אותה הוצאת דיבה.
השיקולים המנחים בקביעת פיצויים בגין הוצאת דיבה
כאשר בית המשפט דן בגין קביעת פיצויים במקרים של הוצאת דיבה ישנם כמה שיקולים אשר הוא לוקח בחשבון בזמן קביעת ההחלטה:
- סוג הפרסום: השיקול הראשון מתייחס לסוג הפרסום, וההפצה באותו סוג פרסום. לדוגמא, הוצאת דיבה בעיתון מקומי קטן לא דומה כלל להפצה בעמוד פייסבוק עם מאות אלפי עוקבים, ולכן הפיצויים יקבעו בהתאם לכך ובהתאם לרמת החשיפה אליה הגיע הפרסום.
- הנזקים: עוד שיקול הנלקח בחשבון הוא הנזק שנגרם לתובע בשל אותה הוצאת דיבה. ככל שהתובע יוכל להוכיח נזק גדול וחמור יותר, כך הפיצויים שלו יהיו גבוהים יותר. כמובן, ככל שתפוצת הפרסום היתה רחבה יותר, כך סביר להניח כי הנזק היה רב יותר.
- כוונת כותב הפרסום: שיקול נוסף הוא הכוונה של האדם אשר כתב את פרסום הדיבה. ישנם מקרים בהם מדובר באדם פרטי שלא היה מרוצה משירות שקיבל וכדומה ולא היתה לו כוונה ברורה להוציא דיבה, ובית המשפט יקח זאת בחשבון כאשר הוא ידון בפיצויי הדיבה המדוברים.